איך תדעי שמה שקרה בחדר הטיפולים היה הטרדה מינית ולא חלק מטיפול מגע סטנדרטי? מתי צריכה להידלק נורה אדומה? קבלי כלים לזיהוי הטרדה מינית בטיפול וגם אחריו
*המאמר כתוב בלשון נקבה אך פונה לכל המינים: מטופלות ומטופלים, מטפלות ומטפלים.
את נכנסת לחדר הטיפולים, מתמסרת לידיה של המטפל/ת ופתאום עולה בך תחושה מוזרה שאולי קורה כאן משהו שאינו תואם סיטואציה. מתי זו הטרדה מינית ומתי חלק מהטיפול?
כלל אצבע: לאורך כל הטיפול התחושה בחדר צריכה להיות נינוחה. אם את חשה שלא בנוח, במתח או במבוכה – אל תתעלמי מתחושת חוסר הנוחות ותזכרי שיש לך את הזכות לומר "לא!" אם משהו בטיפול מעורר תחושה לא נעימה – תמיד תשאלי מה עומד מאחוריו.
נכנסת לחדר טיפולים – זה מה שצריך לקרות
סדר פעולות תקין:
- תשאול קצר (מדוע הגעת, היסטוריה).
- בטיפולי עיסוי שמנים המטפלת תבקש להוריד בגדים, להישאר עם תחתונים (אפשר גם עם גוזייה), לשכב על מיטת הטיפולים ולהתכסות. היא תצא מהחדר בזמן שאת מתפשטת ולפני שתחזור תקיש על הדלת ותשאל אם אפשר להיכנס. למטופלות המעדיפות להישאר עם מכנסיים מומלץ להגיע לשיאצו או טווינא – טיפולי מגע שנעשים על הבגד (בכל מקרה ובטח בדיקור מומלץ להגיע בבגדים רפויים שאת שרווליהם ניתן להפשיל בקלות).
- בעיסוי, כשעובדים על אזור מסוים – כל הגוף מכוסה מלבד האיבר המטופל.
- הפרטיות נשמרת כל הזמן! כשאת מסתובבת מהבטן לגב או מהצד לגב (בהיריון למשל) המטפלת תבקש ממך להסתובב, תחזיק את הסדין כמו מסך שמכסה את פניה – את תסתובבי והיא תכסה אותך שוב.
- בגמר הטיפול את שוכבת מכוסה לגמרי. המטפלת תצא מהחדר ועד שובה (עם כוס מים עבורך) – את מתלבשת. כשהיא חוזרת היא תדפוק בדלת.
- יש טיפולים (נפוץ יותר בנטורופתיה, הומאופתיה) שבהם הקשר מטפל-מטופל נמשך גם אחרי הטיפול. בסיס הקשר יהיה מקצועי ולא אישי (התעניינות בתחושות, מידת שיפור). ב"דרך המשי" אנחנו נוהגים לשלוח משוב למטופלים ולהתעניין בהרגשתם (האם היה להם מועיל, נעים? וגם לברר על סדר, ניקיון ואיכות התקשורת עם המשרד מתוך מטרה להשתפר). שיחות אחרות עם מטפל/ת, בטלפון או במפגש אקראי – בעלות גוון המעורר אי נוחות – ייחשבו כהטרדה.
הכללים שמטפלים מקצועיים תמיד ישמרו עליהם
מטפלת מקצועית תמיד תכסה בסדין אזורים אינטימיים ותעשה מאמץ לכסות כל חלק גוף חשוף. היא תמיד תגיד מראש מה הולך לקרות ולא תסיר סדין בהפתעה.
בטיפול לא צריך להוריד תחתונים. לעיתים תתבקשי להפשילם מעט (במקרה של דיקור בנקודת הפוביס או במפשעה) ואז את תזיזי אותם ולא המטפל/ת.
בשום מצב מטפלים לא נוגעים או שמים מחטים באזורים אינטימיים: פטמות, פות, פין.
אפשר לשים מחט באזור המפשעות, אבל אזור איברי המין יהיה מכוסה. מגע בישבן עליון ובגב תחתון יותר נפוץ בטיפולי מגע. עיסוי 'לחי' הישבן פחות נהוג, אלא אם כן המטופלת מבקשת כי זה אזור שנוטה להיות תפוס. בחיבור בין הישבן לירך יש נקודות טובות שמגע בהן עשוי לשחרר אגן וגב תחתון.
כשמדובר בבעיות נשימה ושרירים בין צלעיים מכווצים – ייתכן גם מגע בבית החזה העליון, אבל לרוב סדין יכסה את החזה. אם המטפלת תבחר לשים מחט בחלק התחתון של החזה – במקרה של חזה גדול את תתבקשי להרימו לרגע, היא תשים מחט ואז תכסה. יש נקודת דיקור בפרינאום שמועילה לטחורים. אם מטפלים יבחרו בה (נדיר) הם יסבירו ויבקשו הסכמה.
הערות מילוליות – השאלות וההערות צריכות להיות ענייניות וקשורות לטיפול ולמצב עמו הגעת. המרפאה אינה מרחב מתאים למחמאות או הערות גופניות. סייגים: תקין לציין אודם, יובש, חום, קור.
חשוב לציין שב"דרך המשי" המטפלות עדינות, מקצועיות וקשובות ויש לכל מטופלת עם מי לדבר. במרפאה כולם נשארים בתחתונים ואף טיפול לא יגלוש לאזורים אינטימיים. יש מקרים שהסיבה המוצהרת לטיפול היא סביב מיניות (אין אונות, חוסר חשק מיני, שפיכה מוקדמת) ואז הנושא יכול להיות מדובר. מקרים אחרים (כמו למשל חולשת כליות) יכולים להתאפיין בסימפטומים של חוסר חשק מיני או בעיות זיקפה ואז ייתכן שהמטפלת תשאל על כך, אבל רק כשהשיחה זורמת ולרוב לא בתשאול ראשוני.
אם אחרי הטיפול עולה בך תחושת חוסר נוחות לגבי משהו – תשאלי אותנו. היתרון ב"דרך המשי" ובמרפאות גדולות הוא שיש מנהלת (נטע ענברי-כתב) ותמיד אפשר לפנות אליה. היא תברר אם מה שהתרחש היה מקצועי ואולי לא הוסבר כהלכה או שהיה מיותר וחרג מהכללים.
בדרך המשי המטפלות כולן מודעות לרגישות בנושא שמירת המרחב של המטופלים, ועוברות רענונים בנושא מידי פעם.
אנחנו מזמינים אתכם למרחב של טיפולים בטוחים איתנו.
קווי החירום לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית:
נשים: 1202
גברים: 1203
לאתר של איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לחצו כאן